קול ללא נוע – ספר 3

1988-1994

יומן מסע התבגרות והתפכחות

תל אביב -סיני-יפן-תאילנד- רמת גן

“ועדיין אהבה מלאת אהבה”

הספר מוקדש להורי ומשפחתי האהובה מכל

הוצאה פרטית/2008

מבחר מן השירים:

רק אבן

להיות רק אבן

רק מים ,

אוויר,

שיר.

במקום הפתוח –

סלעים.

לטפס ולקרוא להד.

*

שירים ליעל * :

לא תמיד פחדנו

ממה שנכון היה לפחד.

שולי המים

קצות הקור

העננים.

משהו דיבר עלינו,

אמר דברים אחרים.

שידענו.

שפחדנו מהדברים הנכונים.

*

* על ציור העטיפה לספרי השני

המים יבשה

המים יבשה

היבשה היא מים.

אדם עומד

אורז מזוודותיו.

לאן ילך?

מביט אל קוו האופק שנגוז.

*

לאיתמר מ”ספר זיכרונות”

הספר לומפומפום

מי יחזיר לי

מי יחזיר לי את ה” גברת לומפומפום ”

ואת הילדים ההפוכים ,שעומדים על הקירות

וצועקים הכול להיפך –

ואת ארץ השוקולד,

איפה שאפשר להשתולל,

כמה שרוצים

ולמרוח אחד על השני שוקולד.

מי יחזיר לי את “המפוזר מכפר אז”ר”,

ששוכח את הנעליים במקרר

ואוכל את המרק עם מברשת השיניים,

שנעלמה לדני הקטן?

ואת בילבי

“מה מצאתי ולא ידעתי”

ולמה “35 במאי” אף פעם לא מגיע?

ודני רק נוסע לשטחים.

*

לא מצליחה להתהפך

אני כמו צב גדול,

על הגב,

לא מצליחה להתהפך.

רציתי להגיע אל המים,

אך כוחותיי אוזלים.

הולכת ומאבדת נוזלים,

הופכת לרוח מדברית.

*

אוריינטליזם

היית מאושר?

מה זה משנה מאטיס ,

לומדים עכשיו את ציוריך-

העיקר מאטיס , היית מאושר?

אם לא , מה זה משנה עכשיו ,

אם רק היית מאושר –

מאטיס

*

============================================

כשהם כולם ימותו

אני אחרוט לי

מספר כחול על הזרוע

כדי לא לשכוח.

*

=============================================

התפרסם בהליקון מס’ 7

 

אוסקה,יפן 93

מציירים את הימים*

מציירים את הימים,

עד לסוף הויזה ביפן,

כמו שספרנו את הימים,

עד לחופשת השחרור בצבא,

כמו שספרנו את הימים,

עד בחינת הבגרות האחרונה בקיץ ,

כמו שספרנו את הימים ,

עד לחופש הגדול בתיכון .

כמו שלא ספרנו

את הימים בגן:

-לפני שלמדנו לספור

-לפני שלמדנו לחשב

-לפני שידענו להסביר,

מאיפה בא העצב

כמו טייפון.

*

*השיר תורגם ליפנית

חלומות/קוראסאווה

לצלם את השקט ,

בכתמי צבע קטנים

כתומים וצהובים ,

כמו בתמונה של וואן גוך .

להיכנס לתוכה-כמו אקירה קוראסאווה

בשקט-

ולהבין:

כמה אתה טועה בארצך-

כמה אתה נרדף בארצך-

וכמה אתה שליו במרחקים.

*

אימפרסיוניזם

לשאוב את הכוח,

מחבצלות המים.

לחשוב על מונה,

להיאחז בשמיים הנופלים לאיטם.

*

הסרט ” ברכה “

הייתי בזן גרדן,

ראיתי את מפלי האיגווסו,

טיפסתי להר געש,

ראיתי קרחונים נשברים.

הייתי גם באוושוויץ.

זה נודע לי במקרה,

בהקרנת הסרט “ברכה”.

*

=========================================

 

 

תם ולא נשלם:

 

הספר נכתב בתל אביב,בעת לימודי בחוג לקולנוע,אחרי החזרה מדרום אמריקה וניו יורק.בחלקו השני הוא מתאר את נסיעתי ליפן וחיי שם כשנה.תיכננתי להגיע לחודשיים אך התאהבתי ביפן והיא בי.הלכתי ברחובות,בגני הזן ובמקדשים הבודהיסטים והרגשתי חלק מתמונה. האסתטיקה של כל דבר, מהפרטים הכי קטנים ובכל נושא,דיברה מאד לליבי.הפסטיבלים והכרת השפה גרמו לי לרצון להישאר שם יותר זמן מכפי שתיכננתי וחזרתי לאחר שנה  כשבין לבין אני נוסעת לתאילנד לפגוש משפחה וחברים.

החלק השלישי מתאר את חזרתי לארץ ולימודי תרפיה-פסיכודרמה .שוב החזרה לארץ לא הייתה פשוטה לי והפעם עם עוד יותר ציפיות להתבסס ולהשתקע.